אז מה הוחלט: אפשר לשתות מי ברז?

הברז בבית שלכם. בטוח?

משרדי הממשלה ותאגידי המים מרוצים מאיכות מי השתייה בישראל וטוענים שמי הברז שלנו טובים לא פחות ממים מינרליים. למרבה הצער, לא בטוח שזה מדויק.

מוקדם יותר החודש התכנסה ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת כדי לדון בתקנות המים החדשות. זה לא עניין של מה בכך – תקנות איכות המים בישראל בדרך-כלל מתעדכנות פעם בעשור, או פחות. ובכל זאת, פעילות הוועדה הגיעה לתקשורת בעיקר בהקשר של הביקורת נגד דרישת משרד הבריאות להוסיף למים מגנזיום, בנוסף לכלור ופלואור.

 

הנימוק בעד הוא שמחסור במגנזיום הוא נפוץ ומסוכן, וכולם שותים מים.

הנימוק נגד, אותו משמיעים בין השאר גם רשות המים וגורמים מקצועיים נוספים, הוא שאין שום סיבה שהישראלים יתקלחו, יכבסו וישטפו את האוטו במים עם מגנזיום. מה גם שהוספת המגנזיום תייקר את המים.

נושא אחר בו הוועדה נדרשה לעסוק, הפעם – ובמידה רבה זו הצלחה של ארגוני איכות הסביבה – היא בדיקת איכות מי השתייה המסופקים לנו בפועל.

מי הברז טובים? תלוי את מי שואלים

הטרנד הנוכחי הוא לטעון שמי השתייה בברזים שלנו הם מים מצויינים, ואינם פחות טובים ממים מינרליים – רק זולים יותר (מה גם שלאחרונה גילינו שאולי חלק ממה שנמכר לנו כמי מעיין, מהול במים של מקורות).

הציניקנים מחככים ידיים, מתוך שמחה לאידם של יצרני המים המינרליים ומסנני המים שנהנו להשמיץ את מי הברז במשך שנים. אבל האם זה בכלל נכון?

אולי במשרדי הבריאות והגנת הסביבה וברשות המים ותאגידי המים, באמת מאמינים שהמים שאנחנו שותים אכן טובים לבריאות. מצד שני, יש לא מעט מומחים שטוענים כבר שנים שזה לא המצב. שאחוז מסוים (מהו – על זה יש ויכוח גדול) ממשקי הבית בישראל מקבלים מים שאינם ראויים לשתייה. בחלק מהמקרים, מים ששתיה שלהם לאורך זמן עלולה לפגוע קשות בבריאותם.

אחרי שנים בהן טענות כאלו נדחו שוב ושוב, סיפק להן דו"ח מבקר המדינה לשנת 2008 רוח גבית. משרד המבקר בדק את מערכות המים ב-27 ישובים ומועצות אזוריות, וביצע ביקורות במשרד הבריאות וברשות המים. דו"ח המבקר קבע בין השאר:

"הממצאים שהועלו בבדיקה מעידים על ליקויים באופן טיפול הרשויות המקומיות בהבטחת איכות מי השתייה המסופקים בתחומן ועל ליקויים בהפעלת סמכויות האכיפה, הפיקוח והבקרה הנתונות על פי חוק בידי משרד הבריאות ובידי רשות המים…"

"רשויות מקומיות אינן מתחזקות את קידוחי מי השתייה שלהן, ואין הן דורשות מספקי המים הפועלים בתחומן שיתחזקו את קידוחי מי השתייה שלהם, בניגוד לנדרש בתקנות בריאות העם… אינם מבצעים בדיקות כימיות במקורות המים…"

"בהיעדר מקור מי שתייה חלופי זמין ממשיכים ספקי מים לספק מי שתייה שאינם ראויים לשתייה ממקור מים שנפסל על ידי משרד הבריאות… בכמה רשויות מקומיות מספקים ספקי מים מי שתייה ממקורות שמשרד הבריאות לא אישר להשתמש בהם כמקור מי שתייה".

הדרך הארוכה לברז שלכם

תקנות בריאות העם (1940) וחוק המים (התשי"ט-1959) הם הבסיס החוקי להבטחת איכות מי השתייה בישראל. התקן הישראלי לאיכות מי שתייה מבוסס על התקן האמריקני של ארגון EPA (Environmental Protection Agency) ועל תקני האיחוד האירופאי וארגון הבריאות העולמי.

זהו הפער שבין דרישות החוק והתקנות לבין המציאות בשטח, שהיה במוקד הביקורת החריפה של מבקר המדינה.

בכל אופן, תקנות איכות מי השתייה והבדיקות שמתחייבות מהן, עוסקות רק במערכת ה"ציבורית" – זו שמובילה את המים עד לבתי המגורים. אל המערכת הזו מתייחסות גם הבדיקות המתפרסמות בעיתונות, שמבטיחות שאיכות המים טובה.

בפועל, חלק מהמזהמים והחומרים המסוכנים שמגיעים למי שתייה מגיעים דווקא מהצנרת הפרטית, של הבית, הדירה או הבניין. כלומר, מהחלק שכלל לא נבדק. בסקר שערך לאחרונה משרד הבריאות, נמצא שאיכות המים שמגיעים לרוב משקי הבית אמנם טובה, אבל שבחלק מהמים שמגיעים לברזים שלנו ישנן מתכות כבדות, כולל עופרת. כמובן, אף אחד מאתנו לא רוצה להיות באותו חלק.

כדאי לצפות בכתבה הזו של לינוי בר-גפן מ-2009, כדי להבין את "הדעה השנייה" קצת טוב יותר:

לבדוק את המים, להגן על הבריאות

בדיון האחרון של וועדת הפנים והסביבה שהזכרנו קודם, דנו בין השאר בסעיף 14 החדש של תקנות המים, המחייב את ספק המים לבצע בדיקה למי הברז של צרכן "בתשלום צנוע" של 300 שקלים.

מעשית, 300 ש"ח הם לא "סכום צנוע" לכל משק בית בישראל. נציגי עמותת אדם טבע ודין שהשתתפו בדיון, הציעו שהמדינה תקח על עצמה את מימון הבדיקות לפחות במקרים של שכונות מצוקה, אוכלוסיות חלשות ואזורים שבהם תשתית אספקת המים ישנה (כדאי לקרוא גם את נייר העמדה של העמותה בנושא איכות מי השתייה).

לרשות מי שלא רוצה לחכות לעדכון התקנות, עומדות גם חברות פרטיות שמבצעות בדיקות איכות למים. מצד שני, מי שיכול להוציא את הכסף כנראה יעדיף להשקיע מלכתחילה במטהר מים (ולא מהסוג הפשוט שמבוסס על פחם פעיל, אלא מסוג שמסנן מתכות כבדות ורעלים אחרים), מאשר לגלות בדיעבד ששתה מים מסוכנים לבריאות. האלטרנטיבה של החלפת כל הצנרת הביתית לא זולה יותר ולא תמיד מעשית.

Comments

comments

2 תגובות

  • למה דווקא אוסומוזה הפוכה?!

    מדובר בסינון המבזבז 3 ליטר לביוב על כל ליטר מים מסוננים.

    ושיטת סינון יותר יקרה ממערך מסננים סטנדרטי (בכוונה לא מזכיר את הסינון המסכן של ברי המים הטרנדים)

  • תודה. ומה עם רשימה של אזורים/ערים בעייתיים?*

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *