דודי שמש: מודל לאנרגיה מתחדשת
דודי שמש הם מרכיב אלמנטרי כל-כך של המציאות הישראלית ושל הנוף הישראלי, שרוב הישראלים לא מבינים את ייחודיותם. כמו "השאון הבלתי נשמע של הכוכבים", רובנו לא מבחינים בהם כלל משום שהם כבר היו שם כשנולדנו – או מעט אחרי זה.
אז קודם כל כדאי להזכיר: דודי השמש לא היו כאן מעולם, וברוב המדינות הם די נדירים גם בימינו. ישראל היא המדינה היחידה בעולם שבה ישנם דודי שמש על 95 אחוזים מהגגות ושבה חימום מים לרחצה – כ-5 אחוזים מצריכת האנרגיה הלאומית במקרה שלנו – מבוסס ברובו המוחלט על אנרגיה סולארית. זה משום שבשנת 1976 העבירה מדינת ישראל חוק שמחייב התקנת דודי שמש לבתים ודירות חדשים.
במשך מאתיים שנים מאז המצאתה על-ידי המדען השוויצרי הוראס דה-ססר, בשנת 1777, הייתה הטכנולוגיה הפשוטה של דוד השמש נפוצה בעיקר בספרות. רק בשנות השבעים של המאה העשרים, על רקע החרם הערבי ומשבר האנרגיה, קמה הטכנולוגיה הזו לתחייה (במהדורה משופרת שפותחה על-ידי ד"ר צבי תבור, מחלוצי האנרגיה הסולארית בישראל).
כך שדודי שמש הישראליים הם, אם תרצו, בכלל "טכנולוגיה צבאית", או מכל מקום טכנולוגיה שפיתוחה הואץ מתוך תפיסה בטחונית. אם כי, כמובן – בכיוונים הרבה יותר סימפטיים מהמקובל.
באופן די אירוני, דודי שמש וטכנולוגיות סולאריות אחרות, הם מצרך שהולך ונעשה מבוקש יותר ככל שעובר הזמן. לצד אמצעי חימום מים מבוססי גז טבעי (ש"החתימה הפחמנית" שלהם קטנה בחצי בהשוואה לאלו שמבוססים על חשמל שמקורו בנפט) ישנה בעולם פריחה של אמצעים סולאריים בכלל ושל דודי שמש בפרט.
זו מגמה שקרוב לוודאי שתתחזק בשנים הבאות, על רקע משבר האקלים, ויש להניח שהתעשיות הישראליות יפיקו מכך תועלת גדולה. בכל זאת, ליצרנים המקומיים של דודי שמש, קולטי שמש וחלקים ספציפיים שמשמשים אותם, יש ניסיון של שלושים שנה ויותר בתחום.
ייתכן מאד שבשנים הבאות נראה מדינות רבות שהולכות אחרי ישראל ומחייבות שימוש באנרגיה סולארית (ואולי לא רק לחימום מים). בעיקר מרגע שמדינות שונות בעולם יתחילו לאמץ "מכסות פליטה" לגזי חממה, כלומר יקבלו על עצמן לצמצם את השימוש בדלק פוסילי (נפט, פחם, גז טבעי) ולעבור בהדרגה לשימוש בסוגים שונים של אנרגיה מתחדשת (סולארית, אנרגיית רוח, מים וכו').