שיפוצים בישראל: האמנם 40 אלף חאפרים?
בעיתון הכלכלי גלובס פורסמה השבוע ידיעה מוזרה שכותרתה "קבלני השיפוצים: בישראל 14 אלף שיפוצניקים חאפרים בעל כורחם". בתוך הידיעה נטען שבענף השיפוצים בישראל עוסקים כ-40 אלף "חאפרים" מהם 14 אלף שמוצהרים ברשויות כמשפצים אף לא רשומים בפנקס הקבלנים, ועוד 25 אלף שאין להם שום רישום או הכשרה.
בתוך הידיעה מצוטט יושב-ראש התאחדות קבלני השיפוצים, שאומר שהמדינה הופכת שיפוצניקים לחאפרים בעל כורחם "כשהיא לא מקיימת הכשרות, לימודים ומבחנים". לפי הידיעה, 150 אלף בתים משופצים בישראל כל שנה וב-88 אחוז מהמקרים המשפצים הם חאפרים.
מה שלא צוין בידיעה הוא שהתאחדות קבלני השיפוצים עצמה מעבירה קורסים מקצועיים להכשרת שיפוצניקים. בכתבה בת שנתיים וחצי שפורסמה במעריב תחת הכותרת "שיפוצניק עם תעודות", מצאנו שוב את המספר 14 אלף ואת היו"ר הנכבד עם ציטוט מעורר מחשבה: "השאיפה היא כמובן שכל קבלני השיפוצים יהיו רשומים בהתאחדות וחברים בה".
מיהו שיפוצניק, איזהו חאפר
לא שאנחנו חס וחלילה טוענים שזה המקרה גם כאן, אבל לא חסרות דוגמאות מהעבר למקרים בהם ארגון של בעלי מקצוע מסוים ניסה לפגוע בלגיטימיות של מי שאינם חברים בו ואפילו למנוע מהם לעסוק במקצוע.
פרקטית, במדינת ישראל החלו להסדיר את נושא הרשיונות המקצועיים רק בשנות השישים והשבעים וישנם לא מעט עסקים ועוסקים – לפעמים כאלה שמופעלים על-ידי אנשים שהם דור שני ושלישי במקצוע – שלא מתאימים לקריטריונים כי פעלו בתחום עוד לפני ההסדרה.
האם המדינה צריכה לקיים מערך הכשרה והסמכה הדוק יותר? יכול מאד להיות. אבל גם לא צריך להוריד את התינוק עם המים ואולי כדאי לחשוב פעמיים לפני שקוראים לכל-כך הרבה אנשים חאפרים.
עוד על המחבר ב-Google+
שיפצתי את ביתי לא פעם, ועוד לא ניתקלתי בחאפר…
צריך פשוט לחפש את קבלן הבניין במקומות הנכונים.
אני מוצא קבלני בניין אמינים ואיכותיים בפורטל קבלני הבניין.