מהשפעות המחאה: משפצים במקום לקנות

הישראלים ויתרו על חלום הדירה החדשה, מהניילונים. הם לא מחכים למדינה שתבנה להם דירות חדשות והולכים על האלטרנטיבה הזולה: שיפוצים. כמובן, ישנם גם האנשים שגרים ברחוב.

ישראלים רבים מוותרים על קניית דירה חדשה ומסתפקים בשיפוץ הדירה הקיימת, כך מספרת כתבת mynet מיכל ירון בידיעה שכותרתה "בשל אי הוודאות: משפצים במקום לעבור דירה".

בידיעה מצטטת ירון את מאיה פרדיס, אדריכלית פנים שאומרת כי "אי הוודאות בשוק הנדל"ן בימים אלו גורמת לרבים לחשוב מחדש על קניית דירת מגורים ומעבירה אותם לעריכת שיפוצים ושינויים בדירות הקיימות".

מפירות המחאה החברתית

מלבד "אי הוודאות", פרדיס אומרת ש"אין ספק שגם המחאה החברתית והתנודתיות הרבה בבורסה, הביאו רבים… להקפיא את החלטתם בדבר רכישת דירה חדשה".

זהו אישוש נוסף לטענה שפורסמה כבר בתקשורת: מחאת הקיץ חוללה שינוי מפליג בהתנהגות הצרכנית של הישראלים, וזה נכון גם למי שאינם מסוגלים לקנות אך גם למי שמסוגלים ופשוט מתעקשים שלא לעשות זאת.

אפשר להוסיף לרשימת הגורמים גם החשש ממיתון על רקע משבר כלכלי עולמי, את הציפיות לירידת מחירים גדולה גם אם הדרגתית, ואת האפשרות שמחירי הדיור ויוקר המחייה בכלל פשוט "גדולים" על הכיס הישראלי. שישראלים רבים לא קונים דירה כי הם לא יכולים. מה שהמומחים קוראים "מיצוי כוח הקנייה".

ובינתיים: רבבות דירות עומדות ריקות

פרדיס, ספק מדווחת ספק ממליצה, הוסיפה שבחיפה יש "מצבור גדול של דירות ותיקות". וגם פירטה שבעה אזורים ושכונות שונים בעיר בהם יש דירות כאלו, שאפשר לשפץ "בתקציב דל יחסית של כ-100,000 שקל", כאלטרנטיבה לקניית דירה חדשה או דירה מיד-שנייה במצב טוב.

מגדל נווה צדק במבט משכונת פלורנטין. בעיני רבים, סמל למגיפת הדירות הריקות באזורי הביקוש.

כמובן, אלו דיבורים שעבור רוב הישראלים נשמעים כמו מדע בדיוני – לא רק שאין להם כסף לקנות או לשפץ, אלא אין להם גם כסף לשכור דירה במצב סביר. ישראלים רבים מוציאים על סעיף הדיור את רוב הכנסותיהם, ועדיין גרים בדירות עלובות בשכונות מוזנחות. שלא לדבר על האנשים שגרים עם ההורים, בדיור ציבורי, בבית מחסה הנמצא בסכנת סגירה או ברחוב.

באותה עת, ישנם מאות בתים נטושים בתל-אביב, ומסתמן שגם בחיפה. ברחבי הארץ יש לפחות 46,855 דירות מגורים ריקות (כלכליסט) ולפי טענה מסויימת (חדשות 2) מדובר ב-140 אלף דירות ריקות.

הגיע זמן השיפוצים?

כמעט כל מי שגר בשכירות בישראל יוכל לספר לכם ש"בעלי דירות לא אוהבים לשפץ". זו הכללה כמובן, אבל התופעה של דירות מושכרות שמצבן הפיזי גרוע כי בעל הנכס "לא מעוניין להשקיע", היא תופעה מוכרת ואפילו לא ייחודית לישראל.

זה לא כל-כך רציונלי, כי השקעה מסוימת בתחזוקה של מבנה או דירה הכרחית לא רק כדי לשמור על ערכו, אלא גם כדי למנוע התדרדרות שתהפוך אותו לא ראוי למגורים.

אחת לעשור בערך, מגיע משבר נדל"ני, הביקושים יורדים ואז מי שלא משפץ מתקשה להשכיר או למכור. אז מצד אחד, חלק מדירות והבניינים עוברים שיפוצים, ומצד שני נוצרים "מצבורי דירות", נולדות שכונות עוני חדשות, מבנים הופכים מסוכנים ומוצאים להם צווי הריסה.

אולי כמו שהמדינה מכריחה את כל השכירים בחוק להפריש כסף לחיסכון פנסיוני, עליה להכריח אנשים שמחזיקים בדירות ומבנים להשקיע בתחזוקה שלהם. וכמובן, היא יכולה "לעודד" בעלי דירות שעומדות ריקות ומצבן טוב, להשכיר אותן.

יהיו בוודאי כל מיני "מומחים" שיטענו שהעלות תתגלגל אל שוכרי הדירות, אבל ברוב מדינות אירופה נושאים כאלה מוסדרים בחוק ועדיין – אצלנו יותר יקר.

Comments

comments